החלטה בתיק ע"א 7559/10

1.        לפניי בקשה ל"עיכוב ביצוע" פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור), שדחה את תביעת המבקש לסעד הצהרתי, שלפיו היה ועודנו הבעלים של דירה מסוימת בירושלים (להלן: הדירה). המבקש עותר לעיכוב ההליכים למימוש הדירה, שנקט בהם המשיב 1 (להלן: הבנק), ואשר צפויים להסתיים בהשלמה של עסקה למכירת הדירה, שנעשתה על-ידי המשיבים 3-2 - למשיבים 5-4 (להלן יחד: נבון), והכל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין הנ"ל (להלן גם: פסק הדין). יצוין, כי בשים לב לאופיו של פסק הדין, שניתן בתובענה לסעד הצהרתי, ואשר איננו אופרטיבי - היה על המבקש להגיש בקשה לסעד זמני בערעור, ולא בקשה לעיכוב ביצוע. ברם אף שדי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, אדון להלן בבקשה כאילו היתה לסעד זמני בערעור.

           להלן אביא, בקיצור נמרץ, את עיקרי הנתונים הדרושים להכרעה, כפי שהם עולים מפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא.

2.        המבקש הוא הבעלים הרשום של הדירה. הוא מכר את הדירה למשיבים 3-2 בשנת 1998, כדירה פנויה (יוער כי בפסק הדין הוגדרו המשיבים 3-2 יחדיו כ"פרל", אך המשך ההתייחסות בפסק הדין לפרל נעשתה בלשון יחיד, כפי הנראה מחמת מעורבותו היתרה של המשיב 2 במגעים עם המבקש. כך ייעשה איפוא גם כאן). פרל קיבל מן הבנק, על יסוד הסכם המכר, הלוואה בסכום של 95,000 דולר, בכפוף לרישום הערת אזהרה מתאימה לטובת הבנק. ההלוואה לא הושבה במועד, והבנק נקט הליכי כינוס לשם גביית החוב. בשנת 2003 כרתו המבקש ופרל הסכם לביטול הסכם המכר (להלן: הסכם הביטול). לטענת המבקש, נעשה הדבר, שכן פרל לא עמד בתשלומים בהתאם להסכם המכר. לטענת פרל הסכם הביטול נכרת על רקע הגילוי כי נמצא שלמעשה הדירה תפוסה בידי דיירת בעלת זכות דיירות מוגנת. בהתאם לאמור בהסכם הביטול, התחייב המבקש להחזיר את כספי ההלוואה לבנק, ואם יפר את התחייבותו - ניתנה הרשאה לפרל לממש את הדירה, על דרך של מכירתה לצד שלישי, ולסלק מתוך כספי התמורה את כל החובות של המבקש לפרל, או לבנק. המבקש אף חתם במסגרת הסכם הביטול על ייפוי כוח לטובת פרל, המאפשר לו לפעול למימוש הדירה (להלן: ייפוי הכוח). המבקש טוען כי עמד בהתחייבויותיו והעביר לפרל כספים להחזר ההלוואה לבנק, אך פרל גזל כספים אלה. פרל טוען כי המבקש לא העביר את מרבית הכספים שהתחייב לשלמם, ובכך הפר המבקש את הסכם הביטול הפרה יסודית. על יסוד הפרה זו, פעל פרל למימוש הדירה, במסגרת הליכי הכינוס, לשם סילוק יתרת החוב לבנק מתוך כספי המימוש. פרל התקשר בהסכם למכירת הדירה לנבון, כדירה תפוסה, תוך שימוש בייפוי הכוח שמסר לו המבקש כחלק מכריתת הסכם הביטול.

3.        המבקש הגיש בשנת 2008 לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה לסעד הצהרתי, שלפיו הוא בעליה של הדירה. המבקש טען כי הדירה איננה תפוסה, וכי הסכם הביטול נכרת רק משום שפרל לא עמד בתשלומים על חשבון הדירה. כן טען המבקש, בין היתר, כי לא הפר את הסכם הביטול, כי פרל גזל את הכספים שהוא קיבל מן המבקש לצורך פירעון החוב לבנק, וכי פרל היה מנוע מלעשות שימוש בייפוי הכוח שנמסר לו לשם מכירת הדירה לנבון.

4.        בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' בן אור) דחה את התובענה, לאחר שמצא את עדותו של המבקש בלתי מהימנה ועומדת בסתירה למסמכים ולשורת ההיגיון. הסכם המכר, כך נקבע, בוטל לאחר שהתברר לפרל כי הדירה תפוסה ואיננה שווה את סכום התמורה שנקבע בהסכם המכר, תוך ששני הצדדים נמנעים מלגלות מידע זה לבנק (המבקש - משום שמלכתחילה לא הציג מידע זה לפרל ולבנק בעת מכירת הדירה, ופרל - משום שחשש כי הבנק יתלה גם בו את האשם באי-הצגת המידע האמור). בהתאם להסכם הביטול, היה על המבקש לסלק את החוב לבנק, והוא ידע שאם לא יעשה כן - תמומש הדירה, ללא כל התראה. המבקש לא סילק את חובו לבנק, וטענותיו כי פרל נטל את כספיו במקום להעבירם לבנק - נדחתה. משהופר הסכם הביטול, היה פרל רשאי לעשות שימוש בייפוי הכוח ולמכור את הדירה לנבון, ודאי כאשר פרל התריע בפני המבקש כי בכוונתו לעשות כן, והמבקש לא נקט כל פעולה כדי למנוע את מימוש הדירה.

5.        המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובגדרו - את הבקשה ל"עיכוב ביצוע" שבפניי. לטענת המבקש, אם לא יעוכבו הליכי המימוש תושלם מכירת הדירה כתפוסה, במחיר שהוא כרבע משווייה האמיתי (לשיטתו). השגותיו של המבקש על פסק הדין, בין היתר, הן: שלא ניתן לו יומו בבית המשפט, שכן לא ניתנה לו האפשרות להעיד עדים נוספים על אלה שתצהיריהם הוגשו; כי לבית המשפט המחוזי היתה "דעה קדומה" נגדו; כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לכך שפרל התיימר למכור את הדירה במחיר נמוך מאד, ובלבד שיוכל לפרוע את החוב לבנק, ואחרונה - כי ייפוי הכוח ששימש את פרל למימוש הדירה לא היה תקף.

6.        הבנק והמשיבים 5-2 מתנגדים לבקשה ל"עיכוב הביצוע". הם טוענים כי אין כל הצדקה לעיכוב המימוש שעה שמדובר בדירה שאיננה דירת מגורים, וחולקים על השגותיו של המבקש על פסק הדין.

7.        דין הבקשה - להידחות. הטעמים לכך יבוארו להלן.

8.        אשר לסיכויי הערעור: דומה כי על מנת להצליח בערעור, ייאלץ המבקש לשכנע את ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ובפרט בקביעות החד-משמעיות בנושא מהימנותם של בעלי הדין. הסיכויים לכך אינם נראים כמבטיחים, בלשון המעטה. טענות המבקש אודות הסכום הנמוך שבו נמכרה הדירה, פרט לכך שהן עומדות בסתירה לקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הדירה אכן היתה תפוסה (והמבקש לא אמר אמת בעניין זה לפרל ולבנק), הרי שהמקום להעלאתן איננו בגדרי תובענה לסעד הצהרתי, שלפיה הדירה שייכת למבקש, אלא במסגרת הליכי הכינוס. טענת המבקש ל"דעה קדומה" של בית המשפט המחוזי הנכבד כנגדו לא זכו לעיגון כלשהו. הנה כי כן, סיכויי הערעור נחזים לכאורה כנמוכים.

9.        אשר למאזן הנוחות: זה נוטה לטובת המשיבים כולם: הבנק, המעוניין כי חובו יסולק, בחלוף 12 שנה; פרל - המעוניין לסלק מעליו את נטל ההליכים שיזם הבנק, בין השאר, עקב מעשיו של המבקש; ונבון - שרכשו את הזכויות בדירה כדין, כפי שנקבע. לעומת זאת, ככל שייגרם למבקש נזק כתוצאה ממכירת הדירה, שאיננה דירת המגורים שלו - אין מדובר בנזק בלתי הפיך, אלא כזה הניתן לשיפוי, במקרה הצורך.

10.      נוכח כל האמור לעיל - הבקשה ל"עיכוב ביצוע" נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב 1 בסכום של 7,500 ש"ח, וכסכום הזה בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 5-2.

 ניתנה היום, כ"ו בחשון התשע"א (3.11.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מה

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: